פסק-דין בתיק ת"ק 010539/04

התביעה שבפני מתיחסת לנושא של שירות היכרויות. התובעת פנתה לנתבעים על מנת לנסות ולהכיר באמצעותם גברים. היא הדגישה באזניהם שהיא מעוניינת להכיר לאחר סינון, ולא "חתול בשק". היא פרטה את דרישותיה, ביניהם קבוצת גיל (60-66+), השכלה, מצב משפחתי - אלמן או גרוש, ומוצא אירופאי. לטענתה, היא הסכימה לשלם 7,500 ש"ח מאחר שסמכה על הנתבעים. לטענתה, היא ביקשה מהנתבעים להזהר בהיכרויות כלפיה, מאחר שכבר נכוותה בעבר, ואמרה שאיננה ממהרת ואינה מבקשת זוגיות בכל מחיר. לטענתה, ההסכם נחתם ביום 1.7.04. הפניה הראשונה כלפיה היתה של אדם שהתברר לה שהוא מבוגר מכפי שביקשה, וכי הוא מתגורר עם אמו, מאחר שמבחינה כלכלית הוא כרגע מחוסר כל. לטענתה, הפניה השניה היתה של אדם שאף הוא לא התאים מבחינת הגיל, והיה מעל גיל 70. לאחר מכן הפנו אליה שני גברים שהיא מכירה מלפני שפנתה לנתבעים, הנוהגים להסתובב בחוגי הפנויים פנויות, והם מתבטאים בגסות וניתן אף לומר שהם סוטים. לטענתה, הבינה ש"זה לא זה" ושהנתבעים אינם מצליחים להכיר לה אנשים כלבבה. לטענתה, התמונות שהוצגו לה היו לא עדכניות וכאשר פגשה את האנשים באופן מציאותי, ראתה שאין התאמה בין התמונה לבין צורת האיש. לטענתה, ביקשה לפיכך, לבטל את ההסכם עם הנתבעים, לאחר שהכירו לה שלושה גברים, אלא שהנתבעים אמרו לה שהיא זו שאיננה מעוניינת להכיר, ומאחר שאין לה סבלנות, הם לא מצליחים לבצע את המוטל עליהם, למרות שהם יכולים לעשות זאת, ולפיכך, אין לתובעת כל זכות ביטול, מאחר שהם לא הפרו בשום צורה את החוזה ביניהם.

לטענת הנתבעים, הצדדים חתומים על הסכם. בהסכם נאמר במפורש שעל התובעת להתאזר בסבלנות, וכי המלאכה דנן דורשת אכן סבלנות. לטענתם, האכזבה שחוותה התובעת, היא סוביקטיבית. כדברי הנתבעת בכתב ההגנה: לא הובטח לתובעת גן של שושנים. לטענת הנתבעת, הגברים שהכירו לתובעת הם גברים איכותיים, ברמה גבוהה, ומתאימים לכל דרישותיה של התובעת, לרבות בסעיף הגיל. באשר לתמונות - טבעם של אנשים שהם מתבגרים, ולכן לא תמיד קיימת התאמה בין התמונה שנמסרה לבין מראהו של אדם, כעבור מספר שנים. הנתבעים ביקשו לזמן לעדות שני עדים: חברה של התובעת, אשר המליצה לה על השירות של הנתבעים, וגם המליצה לה על היכרות עם אדם ספציפי, אותו פגשה אכן התובעת, בהתאם לבקשתה (בהתבסס על אותה המלצה). העד השני היה גבר שהתקשר לתובעת, אך בסופו של דבר לא הצליחו להפגש. לטענת הנתבעת, הפגישה לא יצאה אל הפועל מאחר שהתובעת לא היתה פנויה כל הפעמים שניסה אותו עד לצלצל אליה, ולפיכך, הוא הסיק שהיא אינה רצינית.

בדיון שבפני חזרה התובעת וציינה כי כל אלה שהופנו אליה היו רחוקים ממה שביקשה. שניים מהם היו הרבה מעבר לגיל שביקשה, אחד מהם קיבל טלפונים מנשים אחרות תוך כדי הפגישה אתה, אחד שהתקשר אמר לה שהוא כרגע חסר שיניים בשל טיפול שהוא עובר ושאל אם תאות להפגש אתו במצב זה, אחד מהם היה מחוסר כל וגר עם אמו, למרות שנאמר שהוא מבוסס כלכלית. קיצורו של דבר - טוענת התובעת - היא ראתה שהנתבעים אינם עומדים בהבטחותיהם ואינם קולעים לטעמה, ולפיכך ביקשה לסיים את ההתקשרות. לטענתה, היא הדגישה שהיא לא ממהרת ולכן כאשר "הופצצה" למחרת ובימים הסמוכים בטלפונים רבים, על ידי אנשים שלא נשמעו לה מתאימים, בהתאם לדרישותיה, הסיקה שהנתבעים אינם מבינים את טעמה ורצונותיה, והם ממהרים למלא את המכסה של 18 היכרויות, שעליהם להכיר לה לפי ההסכם, ולכן אינה מעוניינת בהמשך ההתקשרות.

הנתבעים חזרו והדגישו את חוסר סבלנותה של התובעת. לטענתם, מדובר במלאכה קשה, הדורשת זמן ומזל, ויש צורך בהתנסויות רבות עד שלעיתים מתמזל מזלו של אדם כדי למצוא את המכסה שמתאים לסיר שלו. לטענתם, הם עשו כמיטב יכולתם, והכירו לתובעת אנשים על פי דרישותיה, אנשים בעלי רמה גבוהה, ואלמלא מיהרה התובעת לאבד סבלנותה, הם משוכנעים שהיו גם מצליחים למצוא לה זיווג הולם. הם מדגישים, כי יש עניינים, שאינם בשליטתם, וגם לא בידיעתם, למשל - אם אדם מקבל טלפונים מנשים אחרות בזמן הפגישה עם התובעת. לטענתם, הסטייה בגיל היתה מינימלית, של שנה שנתיים כלפי מעלה, ומכל מקום - אילו פגשה התובעת אדם לרוחה, אף שהיה מבוגר בשנים ספורות ממה שביקשה - לא היה הדבר מפריע לה.

לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בחומר הראיות שבפני, הגעתי למסקנה שאין צורך לשמוע את העדה שהובאה על ידי הנתבעים לבית המשפט, כדי להעיד על השירות הטוב שקיבלה היא מהם, ועל איכותם של הגברים שהכירו לה הנתבעים. אין בפרטי מקרה אחר כדי להשליך על מקרה זה, והעובדה שאדם אחר קיבל שירות טוב, והכיר אנשים איכותיים באמצעות הנתבעים, כדי להשפיע על המקרה שבפני, כשם שאילו הביאה התובעת לעדות מישהו שקיבל שירות גרוע מהנתבעת, לא הייתי מסיקה מכך דבר לגבי המקרה שבפני. מקרה זה נבחן כשהוא לעצמו, בהתאם לראיות שבפני.

מתוך הראיות מתברר כי באופן כללי, הגברים שהופנו לתובעת, שלושה במספר בטרם הביטול, התאימו לדרישות התובעת, למעט בסעיף הגיל, שהיה מעט יותר גבוה ממה שביקשה התובעת. בענין זה, אף שלגופו של ענין אני מסכימה עם הנתבעים, שיתכן שכאשר מכירים מישהו, לגילו הפיזי אין בסופו של דבר משמעות רבה, הרי שזכותו של אדם לקבוע תנאי סף כראות עיניו, ואם אדם מסויים סבור שענין הגיל הפיזי הוא חשוב, ומעמיד זאת כתנאי, הרי שזו זכותו ואם רצו הנתבעים לחרוג מקבוצת הגיל שקבעה התובעת, היה מקום לקבל אישורה באופן פרטני לחריגות כאלה. הנתבעים טענו שאישור כזה ניתן, התובעת - שלא.

למרות זאת, גם הנתבעים מסכימים כי הנושא שבפני הוא נושא שקשור לא מעט ב"כימיה". מדובר הן בכימיה שבין הלקוחות השונים של הנתבעת, המשודכים זה לזה, אך גם בכימיה שבין הלקוח לבין שירות ההיכרויות. בענין זה, לא פחות חשוב שהלקוחות ונותני השירות יראו עין בעין את השירות המסופק. לפיכך, יש מקום לטעמי לאפשר לשני הצדדים להשתחרר מהחוזה ביניהם כעבור זמן סביר, שאינו ארוך במיוחד, אם נותני השירות מגלים שהלקוח הוא כזה שלא ניתן לתת לו את השירות המבוקש (למשל - אם היו מגיעים לנתבעים ידיעות מלקוחותיהם שאדם פלוני, שהם מפנים לאחרים, מתנהג בצורה גסה או בצורה שאינה ראויה, והם לא מעוניינים להמשיך לתת לו שירות), או אם מקבל השירות מגיע למסקנה שנותני השירות לא "קלטו" את מבוקשו כראוי, ולפיכך מפנים אליו מועמדים שאינם מתאימים לו כלל.

ברוח מסקנה זו, אף שמצאתי שבאופן כללי לא חרגו הנתבעים במידה משמעותית ממה שביקשה התובעת, הרי שלטעמי אין מקום לכבול את התובעת לשירות הניתן, הכולל 18 היכרויות, כאשר אחרי 3 היכרויות, הגיעה למסקנה שהנתבעים אינם קולעים למבוקשה. לטעמי, יש לאפשר ללקוח להשתחרר מחוזה מסוג החוזים האמורים, אם לדעתו השירות לא ניתן בהתאם לטעמו, וזאת - כמובן - כל עוד לא מוצה השירות. ברור, שאם בפרק הזמן הראשון, מכיר הלקוח את האדם שעמו הוא מעוניין לקיים זוגיות (אפילו לתקופת מה) אין מקום לאפשר ביטול של החוזה.

מקובל עלי שעיקר המאמץ מושקע על ידי הנתבעים, בתחילת הדרך, בביצוע ההתאמות הראשוניות, בקבלת הפרטים מהלקוח ובראיון עמו. לפיכך, אין לטעמי לחלק באופן מתמטי את השירות שניתן למספר ההיכרויות שבוצע, אלא יש להתחשב באמור לעיל בנושא הדגש בתחילת המלאכה.

לאור כל האמור, אני מוצאת כי מותר היה לתובעת לבטל את ההסכם ולבקש להפסיק את ההתקשרות, ותניות אחרות בחוזה המונעות אפשרות ביטול, אין מקומן בדין. מבחינת כימוי ההחזר שיש להשיב לתובעת, לאור האמור לעיל, אני קובעת שעל הנתבעים, ביחד ולחוד, להשיב לתובעת סך של 5,000 ש"ח, כשסכום זה צמוד למדד ונושא ריבית מיום הגשת התביעה (26.9.04)     ועד התשלום המלא בפועל.

כמו כן, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך 350 ש"ח, כשסכום זה צמוד למדד ונושא ריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תשחרר לטובת העדה את הסכום שהופקד לזכותה על ידי הנתבעים.

מאחר שהנתבעים הפקידו בקופת בית המשפט 1,600 ש"ח בעבר, 600 ש"ח הוצאות פסק הדין שבוטל, ו-1,000 להבטחת הדיון של היום, המזכירות תשחרר לטובת התובעת סכום זה, שמתוכו 600 ש"ח הם אכן בגין פסק הדין שבוטל, ולא קשורים לדיון היום, ו-1,000 ש"ח, ירדו מהסכום הכולל שהנתבעים חייבים לתובעת, באופן שיוותר לתשלום סכום של 4,000 ש"ח, כשסכום זה צמוד למדד ונושא ריבית מיום הגשת התביעה (26.9.04), ועד התשלום המלא בפועל, ובסך 350 ש"ח, כשסכום זה צמוד למדד ונושא ריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן לבקש רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום.

ניתן היום י"ד בתמוז, תשס"ה (21 ביולי 2005) במעמד הצדדים הנ"ל.